פסק-דין בתיק ת"א 11321-06

1.                  רקע

התובע, יליד 29.08.84, נהג טרקטור במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.12.04, בהיותו בן 20 בעת שירד מן המשאית, בה נהג הנתבע 1 (להלן:"התאונה"). התובע הגיש תביעתו לפיצויים בגין נזקי גוף שאונו לו בתאונה. הנתבעת 2 הינה מבטחות הרכב (להלן:"הנתבעת").

ביום 01.04.08 ניתן פסק דין חלקי בשאלת החבות, לאחר שהנתבעת הכחישה את חבותה וטענה כי התאונה בה נפגע התובע אינה בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:"חוק הפיצויים").

בפסק הדין החלקי נדחתה טענת הנתבעים ונקבע כי הינם אחראים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה.

לפיכך, המחלוקת נותרה בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.                  הנכות הרפואית

התובע פונה ממקום התאונה לבית החולים "אסף הרופא", שם אושפז עד ליום 30.12.04. התובע אובחן כסובל משבר מרוסק בברך שמאל ובמהלך אשפוזו עבר ניתוח לקיבוע השבר.

התובע המשיך להתלונן על כאבים בברך, המגבילים אותו בעבודתו.

3.                  פרופ' משה סלעי מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. המומחה מציין בחוות דעתו מיום 7.12.06, כי התובע מלין על כאבים בברך אשר בגללם אינו יכול לעבוד, צורך תרופות וכן נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה. התובע משתמש בנעליים אורטופדיות, לרבות בנעלי APOS.

4.                  המומחה קבע כי לתובע נותרה 19.25% נכות צמיתה, לפי הפירוט הבא:

א.                   15% בגין מצב לאחר קיבוע שבר תוך מפרקי בברך שמאל עם השפעה קלה/בינונית על כושר הפעולה הכללי והתנועות, לפי סעיף 35(1) ב'-ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן:"תקנות המל"ל").

ב.                   5% בגין צלקת מכערת בברך, לפי סעיף 75(1) ב' לתקנות המל"ל.

5.                  פרופ' סלעי קבע בחוות דעתו כי התובע היה באי כושר מלא למשך תקופה של כ-6 חודשים מהתאונה ובאי כושר חלקי בשיעור 50% למשך 3 חודשים נוספים.

6.                  בנוסף קבע המומחה כי מגבלת התובע בעבודה, נכון למועד כתיבת חוות הדעת, היא כשעור נכותו וכי אינו כשיר ולא יהיה כשיר לעבוד בעבודה המצריכה טיפוס על טרקטורים וירידה מהם או בעבודה הכרוכה בעמידה והליכה ממושכים.

7.                  את ממצאי בדיקתו מסכם פרופ' סלעי בחוות דעתו כדלקמן:

"השבר התאחה בעמדה תת מיטבית תוך שכיום קיימת הגבלת תנועות, שינוי בציר הברך והתחלת הופעת שינויים ניווניים בברך.

זהו מצב העלול, בסבירות של מעל 50%, להחמיר בעתיד, בלו"ז שניתן לאמוד ב-10-15 שנים, ולהוליך לצורך בביצוע ניתוח/ים נוספים".

8.                  כאמור, קבע המומחה בחוות דעתו, כי הוא צופה בסבירות גבוהה החמרה במצבו הרפואי של התובע בעתיד, ובאם יעבור התובע ניתוח לקיבוע הברך יתאים מצבו למצב של קישיון נוח, המזכה ב-30% נכות, לפי סעיף 48(2) ג' לתקנות המל"ל. עוד קבע המומחה כי הניתוח כרוך בקיצור של כ-4-2 ס"מ בגפה והסיכוי להצלחתו הינו 90%.

9.                  ביום 17.12.08 הפנה ב"כ התובע שאלות הבהרה לפרופ' סלעי, בהן נשאל המומחה בהתייחס לניתוח שהתובע צפוי לעבור ואשר יהיה כרוך בקיצור הגפה ב-4-2 ס"מ, האם נכון כי קיצור שכזה גורם לנכות על פי סעיף 47(5) לתקנות המל"ל והאם הנכות המתאימה היא ממוצע הנכות בין הסעיפים 47(5)(ב) - 47(5)(ג), כלומר נכות שבין 5% ל-10%.